ע"ו 44885-12-13

תקציר

המערער, ששירת במלחמת שלום הגליל הראשונה והכיר בתסמונת פוסט טראומה, ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שדחתה את בקשתו להחמרת מצבו ולהכרה בנכות בגין סכיזופרניה וסוכרת. הוועדה לא מצאה קשר סיבתי בין ה-PTSD של המערער לבין הסכיזופרניה והסוכרת שלו. בא כוח המערער טען כי קביעת הוועדה פגומה ויש לבטלה, או לחילופין לדון מחדש בתיק בפני הרכב אחר. מנגד, טען בא כוח המשיב כי בקשתו של המערער להכרה בפוסט טראומה נעשתה שנים לאחר שחרורו וכי ההידרדרות במצבו נבעה ממחלות ואירועים אחרים שאינם קשורים לשירותו הצבאי. לאחר בחינה מעמיקה של הראיות הרפואיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, לא מצא בית המשפט פגם משפטי בעבודת הוועדה. היה זה נתון לשיקול דעתה של הוועדה שלא לקבל את חוות הדעת שהגישה המערערת והיא נימקה כראוי את נימוקיה לכך. עוד קבע בית המשפט כי הוועדה קיימה דיון מעמיק בטענות המערערת וכי לא חל כל שיהוי בדיוניה. זאת ועוד, טענות המערער בדבר הזנחה עצמית והכרה במקרים אחרים בעלי נסיבות דומות לא נתמכו בראיות ועל כן נדחו. לסיכום, בית המשפט דחה את הערעור וציין כי אף שהוא מזדהה עם מצבו של המערער, הוועדה ערכה בדיקה מקיפה ויסודית. התיקים הרפואיים יוחזרו למשיב, ושני הצדדים יקבלו העתק מפסק הדין.