ע"א 332/73

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון במחלוקת על העברת מניות בחברה פרטית בערבון מוגבל. בית המשפט אישר את זכותם של מנהלי החברה לסרב להעברת מניות, כמפורט בתקנון החברה, המקנה להם שיקול דעת בעניינים אלה. על פי פסק הדין, סירובם של הדירקטורים לאשר את ההעברה נבע מהצורך להגן על האינטרסים של בעלי המניות האחרים ולשמור על האיזון הקיים בחברה. המערערים, שביקשו להעביר את מניותיהם, לא הצליחו להוכיח כי הדירקטורים לא פעלו בתום לב או לא העמידו בראש סדר העדיפויות את האינטרסים של החברה. פסק הדין מחזק את התפיסה כי לחברות פרטיות מרחב תמרון גדול יותר להגביל העברות מניות ומדגיש את חשיבות תפקידם של הדירקטורים בשמירה על רווחת החברה. מקרה זה מדגיש את סמכויות שיקול הדעת המוקנות לדירקטורים בענייני העברת מניות, ומדגיש כי בתי המשפט יתערבו רק כאשר סמכויות אלה ינוצלו לרעה. במקרה זה, הראיות לא תמכו בטענת ההתעללות, מה שהוביל לדחיית הערעור. המערערים חויבו לשלם למשיבים במשותף סך של 2,000 ל"י כהוצאות הערעור.