ת"א 74354-12-20

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחו, הנתבע, להחזר הלוואות בסך 160,000 ₪. ההלוואה הראשונה בסך 10,000 ₪ ניתנה לנתבעת בפברואר 2013, ושתיים נוספות, בסך כולל של 150,000 ₪, ניתנו בשנת 2014 כהחזר חוב לצד שלישי מטעם הנתבעת. הנתבע לא שילם לתובע, מה שהוביל לתביעה. להגנתו טען הנתבע כי הטענה התיישנה, כי ראיות התובע אינן מספיקות וכי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין. בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי התביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות, כי ראיות התובע – לרבות עדותו, עדות צד ג' וראיות תיעודיות – מספקות ומהימנות, וכי הימנעותו של הנתבע מלספק עדות מהותית כלשהי או להסביר את היעדרותו שלו ושל בנו מהמשפט החלישה באופן משמעותי את הגנתו. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבעת לפרוע את ההלוואות, שערכן עלה ל-160,000 ₪, בצירוף ריבית, ולכסות את הוצאותיה של התובעת בסך 17,500 ₪.