עת"מ 21000-02-17

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הטיעונים שהציגו הצדדים, החליטה השופטת לדחות את העתירה. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי לא נפל פגם משפטי או טעות פרוצדורלית בתהליך קבלת ההחלטות בוועדה המחוזית. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו לפעול כרשות תכנון נוספת אלא לוודא כי הגורמים המוסמכים פועלים בהתאם לנהלים הנדרשים ומפעילים את שיקול דעתם כראוי. במקרה זה, החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית נמצאה מנומקת היטב ומבוססת על שיקולים תכנוניים לגיטימיים. השופטת התייחסה באופן ספציפי לטענת העותרת בדבר הצורך בתכנון כולל ודחתה אותה, תוך שהיא מדגישה את החשיבות של קידום תכנון חלקי כאשר התכנון הכולל מתעכב. כמו כן נדונו המלצות החוקר ונקבע כי הוועדה המחוזית הפעילה את שיקול דעתה כראוי לאחר ששקלה המלצות אלה. עוד ציינה השופטת כי בעתירה היו אלמנטים של שיהוי וכי ניתן היה להעלות חלק מהטענות בדרכים אחרות, שלא מוצו. מטעמים אלה נדחתה העתירה. בנוסף, הורה השופט לעותר לשאת בשכר טרחת עורכי הדין ובהוצאות המשיבים, בסך 32,000 ₪, שישולמו עד ליום 31.7.2017. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וחתום על ידי נשיא בית המשפט, ד"ר ר. שפירא.