עמ"נ 48438-01-15

תקציר

פסק הדין דן בערעורים של שלושה יישובים שיתופיים על שומות הארנונה שהוציאה להם המועצה האזורית גלבוע. המערערים טוענים כי המועצה סיווגה באופן שגוי מספר נכסים הנמצאים בתוך יישוביהם, דבר שהביא לשיעורי מס גבוהים יותר. האתגר המרכזי נוגע לאופי הקואופרטיבי של קהילות אלה, שבהן השימוש בנכסים שונה מאשר ביישובים שאינם שיתופיים. על בית המשפט להכריע האם נסיבות ייחודיות אלה משפיעות על סיווג הנכסים לצורכי מס. פסק הדין פותח בדחיית טענותיהם הפרוצדורליות של המערערים בדבר זכותם לטעון טענות וסירובה של ועדת הערר לדון בתצהירים. לגופו של עניין, מציינת השופטת כי תשלום הארנונה מוצדק על ידי השירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית, וסיווג הנכסים מבוסס על השימוש בהם, מיקומם וסוגם. השופטת דנה בהרחבה באורח החיים הקואופרטיבי ובהשלכותיו על סיווג הארנונה. מסקנתם היא כי עצם השימוש בנכס, כמו גם פרשנויות לשוניות ותכליתיות של תקנות המס, צריכים להנחות את ההחלטה. השופט קובע כי ככלל אין לסווג נכסים שיתופיים כמבני מגורים או מבני ציבור, אלא על פי השימוש בהם בפועל, הדומה פעמים רבות לנכסים שאינם שיתופיים הממוסים בשיעורים גבוהים יותר. באופן ספציפי, השופט מחליט כי יש לסווג את המכבסה כ"בית מלאכה" ולא כ"עסק", ובתוך הקטגוריה "בית מלאכה" יש לסווג אותה תחת "מוסכים ובתי מלאכה". בנוסף, מתפרות, בתי שכפול, מסגרייה ונגריה צריכים גם הם להיות תחת הסיווג 'מוסכים ובתי מלאכה'. השופט מסכים עם סיווג המוסך על ידי המועצה כ"מוסכים ובתי מלאכה". באשר למשרד גד"ש בקיבוץ עין חרוד, השופט מסווג אותו מחדש כ"מבנה המשמש לייצור חקלאי", אך מאשר את סיווגה של הוועדה את משרד גד"ש בקיבוץ גבע כ"מוסכים ובתי מלאכה". השופט תומך גם בסיווגן של אורוות סוסים כמסחריות, ודוחה את הטיעון לסיווג חקלאי. באשר למבני חינוך, השופט קובע כי רווחיות המוסד אינה רלוונטית, ומקיים את החלטת הוועדה לסווג את בתי הילדים כ"מבני חינוך". עם זאת, בניין הספרייה מסווג מחדש כ"בניין חינוכי ללא מטרות רווח". במקרה של שני מפעלי תעשייה בקיבוץ עין חרוד, השופטת מסכימה עם המערערים כי הפיצול בין שטחי המשרדים לאזור הייצור הוא מלאכותי, ומורה על סיווגם של כלל המפעלים כ"מבני תעשייה". לבסוף, בנוגע למרכז מזון במושב מולדת, השופט מוצא טעות פרוצדורלית בביקור הוועדה במקום, אך מגיע למסקנה כי אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. השופט מסכים עם סיווגה של הוועדה את מרכז המזון כ"מפעל מסחרי לייצור מזון לבעלי חיים". פסק הדין מקבל חלקית את העררים ומורה על סיווג מחדש של נכסים ספציפיים, תוך קיום החלטות הוועדה לגבי נכסים אחרים. מאחר שחלק מהערעורים מתקבלים ואחרים נדחים, השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.