ת"א 2330/09

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין בעלי קרקעות שכנים בנתניה, ישראל, סביב פעולות בנייה והריסה ברכוש הנתבעים, אשר גרמו לכאורה נזק לגינה, לחצר ולביתו של התובע. התובעת טענה כי הנתבעים פלשו לרכושה, הרסו גדרות והפכו את חצר ביתה לאתר בנייה, בעוד הנתבעים הכחישו את מרבית הטענות הללו. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם 59,170 ₪ בגין נזקים לבית ולחצר, 35,720 ₪ עבור דמי שימוש בחצר ו-18,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכום זה כלל גם חלק יחסי מהוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת במלוא הוצאות המשפט של התובע. התובעת, אשר חלקה גבול מקרקעין עם הנתבעים, טענה כי במהלך הריסת הבניין הישן ברכוש הנתבעים ובניית בניין חדש בן שש קומות, פגעו הנתבעים ברכושה וגרמו למטרד. לטענתה, הנאשמים הרסו גדרות, עקרו עצים והפכו את חצר ביתה לאתר בנייה, תוך גרימת עוגמת נפש. התובע תבע פיצוי כספי בגין הנזק ואובדן דמי השכירות. בתוך כך, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בדרישה לפיצוי בגין עיכובים בבנייה, עלייה בעלויות הבנייה ועוגמת נפש שנגרמה להם עקב התנגדויות וערעורים של התובעת. בית המשפט בחן בדקדקנות כל אחת מטענותיה של התובעת, וקיבל את טענותיה בנוגע לנזק שנגרם לחצר, לגינה ולחלקים מסוימים בביתה. הנתבעים חויבו לשלם עבור התיקון והשיקום של שטחים אלה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת להפסד דמי שכירות כפי שוויתרו עליה בעבר. כן נדחתה תביעתם שכנגד של הנתבעים, וקבעה כי התובעת לא פעלה בחוסר תום לב ולא גרמה לעיכובים בזדון בבנייה. הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר ניצול לרעה של הליכי משפט או הליכי סרק על ידי התובע. ככלל, החלטת בית המשפט היטיבה עם התובעת, הטילה על הנתבעים אחריות לנזק ולעוגמת הנפש שנגרמו לרכושה ופסק לה פיצוי כספי, תוך דחיית תביעתם הנגדית של הנתבעים במלואה.