עב"ל 20825-04-21

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא קובע כי המערער לא סיפק תשתית עובדתית מספקת לטענת הפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה. הערעור התמקד בקביעותיו העובדתיות של בית הדין, שהתבססו על ראיות כגון תצהירו ועדותו של המערער. בית המשפט שב והדגיש כי אין הוא חורג מהעיקרון לפיו ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בממצאים עובדתיים של ערכאה נמוכה יותר. הכלל שנקבע דורש להוכיח כי המיקרוטראומה הנטענת נובעת מתנועות חוזרות ונשנות ומתמשכות לאורך תקופה משמעותית, שלא הודגמו במקרה זה. המערערת תיארה את עבודתה כתנוחות סטטיות ולא נוחות ולא תנועות חוזרות ונשנות, שאינן עונות על הקריטריונים למיקרוטראומה. הפניות לפסקי דין קודמים הדגישו כי תנוחות או תנוחות סטטיות, למרות אי הנוחות שבהן, אינן מהוות בסיס לטענות מיקרוטראומה. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, שכן לא היו ראיות לעבודה הכרוכה בתנועות חוזרות ונשנות לביסוס טענת המיקרוטראומה. פסק הדין הדגיש את הצורך החקיקתי בהרחבה כלשהי של גבולות תיאוריית המיקרוטראומה, המשקפת החלטות קודמות ממקרים דומים.