ה"פ 23891-11-19

תקציר

בקשת המשיב למתן פסק דין הצהרתי נדחית. טענת המשיב, המבקשת להצהיר על ביטולו כדין של הסכם ועל אי חוקיותו של היתר בניה, מהווה צעד מקדמי לקראת תביעה כספית עתידית כנגד המבקש. אכן, המשיב הצהיר במפורש כי בכוונתו להגיש תביעה כזו בעתיד. משכך, הבקשה הנוכחית אינה עומדת בדרישת הסף לסעד הצהרתי, והיא שהיא תפתור סופית את המחלוקת המשפטית בין הצדדים. זאת ועוד, המשיב לא הוכיח אינטרס לגיטימי בקבלת סעד הצהרתי, ואף לא הוכיח כי תביעה לסעד מהותי תהיה בלתי אפשרית או בלתי יעילה. נהפוך הוא, ניכר כי המשיב יכול כיום לעתור לסעד כספי משמעותי. בנוסף, מורכבות כימות הנזקים הכספיים אינה טיעון תקף לטובת סעד הצהרתי, שכן המשיב יצטרך בהכרח לפרט נזקים אלה בתביעה עתידית. פיצול ההליכים המשפטיים לתביעות נפרדות לסעד הצהרתי וכספי אינו יעיל, מיותר ומהווה ניצול לרעה של ההליך, מה גם שהמשיבה מבקשת סעד הצהרתי בעיקר כדי להימנע מתשלום מלוא אגרת בית המשפט. אשר על כן, הבקשה למתן פסק דין הצהרתי נדחית, והמשיבה חויבה לשלם למבקש הוצאות בסך 10,000 ₪, שישולמו בארבעה תשלומים שווים החל מיום 3.9.2020.