בש"פ 3921/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לעתירה שהגיש נאשם בפלילים בישראל. העותר ביקש גישה לכל החומרים שנאספו על ידי התביעה בקשר לאישומים נגדם, כפי שמתיר סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, הפרקליטות הוציאה תעודה חתומה על ידי שר הביטחון, לפיה חשיפת הראיות תפגע בביטחון המדינה. על פי פקודת הראיות, בית המשפט לא יקבל ראיות חסויות כאלה, אלא אם כן קבע שופט כי הצורך בעשיית צדק גובר על הנזק הפוטנציאלי למדינה. השופט במקרה זה שקל בכובד ראש את החומרים הנדונים והגיע למסקנה כי אין בהם כל ראיה חיונית להגנתו של העותר. עוד קבע השופט כי הראיות כלל אינן מועילות להגנתו של העותר, מעבר למידע שכבר נמסר לו. יתר על כן, השופט קבע כי אינטרס המדינה לשמור על סודיות החומרים עולה בבירור על כל תועלת להגנתו של העותר. לפיכך, קבע השופט כי אין צורך לחשוף את המידע החסוי ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי העותר עדיין יכול להעלות טענות מינוריות שאינן קשורות זו לזו ולזמן עדים תוך כיבוד גבולות החיסיון. פסק דין זה דוחה את העתירה ושומר על זכותה של התביעה להגן על חומרים מסוימים למען ביטחון המדינה.