ת"א 14176-08-09

תקציר

הסכסוך בין התובעת לנתבעת נבע מהפרת הסכם מכר לחנות ביניהם. התובע תבע את אכיפת ההסכם, ושני הצדדים הגיעו להסכם פשרה המקטין את התחייבויותיה הכספיות של הנתבעת. עם זאת, הנתבע עדיין לא עמד בהסדר הפשרה, מה שהוביל את התובע לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל. לאחר מכן הגיש הנתבע תביעה לביטול הסכם הפשרה, אותה ביטל מאוחר יותר, אך עדיין לא שילם את חובו. התובע, מצידו, לא הצליח לבטל את ההסכם באופן פורמלי ונלכד בין ביצוע ההסכם לבין החזר חובו של הנתבע לבנק שמימן אותו. חוב זה הוביל את התובע לשלם סכום גבוה לבנק כאשר הנתבע סירב לעשות זאת בעצמו. בית המשפט מצא כי הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם הפשרה, שהביא לביטולו, והורה לו לפצות את התובעת בסכום ששילמה לבנק, בניכוי הסכום שהתובעת חייבת לו על פי הסכם המכר המקורי. בקשותיו הנוספות של התובע לסעד כספי ולמחיקת הערת אזהרה שנרשמה כנגד הנכס נענו, ואילו תביעתה שכנגד של הנתבעת בגין עוגמת נפש ועשיית עושר שלא כדין נדחתה. הנתבע חויב לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪ בגין התביעה והתביעה שכנגד, והתביעה העיקרית התקבלה בחלקה.