בג"צ 10226/08

תקציר

העותרת, יהודייה במוצאה, עזבה את ישראל עם בעלה הנוצרי בשנת 1978 ועברה לגרמניה. בשנת 1985 ביקשה לוותר על אזרחותה הישראלית, והסבירה כי היא "חיה כנוצרייה". הבקשה התקבלה. בשנת 2005 הגישה העותרת בקשה לאשרת עולה בקונסוליה הישראלית בגרמניה, בטענה כי מעולם לא הייתה בת דת אחרת וזכאית לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. הקונסוליה דחתה את בקשתה בטענה שהיא התנצרה. לאחר מכן פנתה העותרת לבג"ץ וביקשה להורות למשרד הפנים לרשום אותה כעולה מכוח חוק השבות. המשיבים הדגישו כי העותרת עברה טקס טבילה ונישאה בכנסייה, אשר אישרה כי התנצרה. לפיכך, לטענתם, יש לדחות את העתירה. בנוסף, הודגש כי העותרת הגישה בקשה לאשרת עולה רק 20 שנה לאחר שלילת אזרחותה. השופטים הסכימו עם המשיבים ודחו את העתירה. עם זאת, השופטים קבעו גם כי העותרת יכולה להגיש בקשה חדשה למשרד הפנים, בטענה כי יש להעניק לה אזרחות משום שהיא יהודייה כיום ואינה שייכת עוד לדת אחרת. השופטים הציעו למשרד לבחון היטב את עניינה, תוך התחשבות ביהדותה הנוכחית של העותרת ובהוראות חוק אחרות. עוד ציינו השופטים כי גם אם לא נענתה בקשתה של העותרת לאזרחות, על שר הפנים לשקול להעניק לה אשרה או רישיון שהייה.