סע"ש 19246-07-20

תקציר

פסק הדין דן בהכרה ביחסי עובד-מעביד בין התובע, מעסה שעבד בספא הנתבע במשך שתים עשרה שנים, לבין הנתבעת. השופטת מצדדת בתובע, ומכירה במערכת היחסים כעובד-מעביד ולא כקבלן, על פי מבחנים שונים. אלה כוללים את מבחן האינטגרציה, מבחן היחסים האישיים, מבחן הכפיפות והפיקוח, ואת אומד דעתם של הצדדים, תוך נטיית עדות התובע כקוהרנטית ואמינה יותר. בהתייחסה לפיצוי כספי, דנה השופטת באי הוכחת שכר חלופי של הנתבעת וקובעת את זכויותיו הסוציאליות של התובע על סמך התמורה החוזית בפועל. הם קובעים את השכר השעתי על 90 שקל ומחשבים את היקף העסקה על 35% משרה, מה שמזכה את התובע בפיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופות גמל, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה בסך כולל של 144,304 שקל. עם זאת, השופטת דוחה את בקשת התובע לפיצוי לא ממוני, וטוענת כי מקורו של מודל ההתקשרות לא היה בחוסר תום לב, ונראה כי התובע נהנה מהסיווג השגוי. הנתבע אינו זכאי לקיזוז או להשבה. פסק הדין מעניק לתובע את ההטבות הכספיות האמורות, בצירוף הוצאות משפט, עם אפשרות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.