ע"פ 9262/03

תקציר

בפסק דין זה נדחו הערעורים על הרשעתם של שני קטינים. בית המשפט בחן את טענות ההגנה והתביעה, בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות העניין. המערערים, שהיו אז מתחת לגיל 15, הודו כי קיימו יחסי מין עם המתלוננת לאחר שצרכה אלכוהול וסמים, תוך ניצול פגיעותה. ההגנה טענה להקלות בשל גילם של הנערים, היעדר עבר פלילי קודם ופוטנציאל השיקום שלהם, והדגישה כי הם לקחו אחריות ועמדו בדרישות השירות הציבורי. למרות שיקולים אלה, קבע בית המשפט כי חומרת העבירה, שבה נפגעו כבודה וביטחונה של נערה צעירה, מחייבת הרשעה כדי להעביר מסר מרתיע חזק. בית משפט קמא הבטיח כי ההרשעה תתבסס אך ורק על העובדות שהודו בהסדר הטיעון, ודחה טענות שנראו לו נסיבות שלא הוכחו. תוך שהוא מכיר בנסיבותיהם האישיות של המערערים ומביע חשש מההשלכות על שיקומם, הדגיש בית המשפט הוראות בחוק לגבי קטינים שיש בהן כדי להקל על התוצאות ארוכות הטווח. מסקנת פסק הדין היא כי האינטרס הציבורי והצורך בעשיית צדק מחייבים את קיום ההרשעה, בהסכמת כל השופטים.