ת"א 60324-04-21

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית להערכת לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. על בית המשפט לבחון באופן אובייקטיבי האם הפרסום השפיל, ביזה או פגע בשמו הטוב של התובע, תוך שימוש בסטנדרט האדם הסביר. הפרסומים המדוברים נעשו באינטרנט ואין מחלוקת כי הנתבע פרסם אותם. התובעת, לעומת זאת, מפנה לפרסום אחד בלבד בדף קהילה. בית המשפט מדגיש את חשיבותה של ביקורת צרכנית ונוקט משנה זהירות בטרם הוא רואה בה לשון הרע, במיוחד כאשר היא אמיתית ונטולת מניעים זרים. מבחן האדם הסביר חל כאן, תוך מתן עדיפות לחופש הביטוי ולזכות לביקורת צרכנית שלילית. במקרה זה, הפרסומים מפרטים את חוויותיהם של הנאשמת ואביה ואינם מנוסחים כתקיפות פרועות. לפיכך, הם מהווים ביקורת צרכנית לגיטימית שיש להגן עליה. יתר על כן, גם אם ניתן לראות בהם לשון הרע, עומדת לנתבעת הגנת תום לב לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, שכן היא מביעה את דעתה על התנהלות העסק והתנהגותו. מאחר ששני הצדדים מסכימים כי האירוע כלל גידופים וצעקות, עומדת לנאשם גם הגנת אמת. לפיכך, תביעת לשון הרע נדחית, והתובע מחויב לשלם את הוצאות הנתבע, עם זכות ערעור לערכאה גבוהה יותר.