רע"א 1723/91

תקציר

במקרה זה ערער המבקש על החלטת רשם בית המשפט המחוזי להגדיל את הפיקדון הנדרש לצורך ערעור. בתחילה קבע הרשם את סכום הפיקדון על 2,000 שקל, כאשר סבר כי הערעור יידון בפני שופט יחיד. עם זאת, סכום זה הוגדל מאוחר יותר ל-5,000 שקל משום שנקבע כי הערעור יישמע בפני פאנל. התאמה זו נעשתה ללא התייעצות עם הגורמים המעורבים. בקשתו של המבקש לחזור לסכום ההפקדה הראשוני נדחתה הן על ידי הרשם והן על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי לרשם שיקול דעת לשנות את החלטותיו בעניין פיקדונות, בהתחשב בנסיבות הפרטניות ולא להסתמך אך ורק על הנחיות שנקבעו מראש או נורמות פרוצדורליות. נקבע כי אין זה ראוי שתיקונים כאלה יתרחשו ללא שימוע ראוי. בית המשפט הדגיש כי הנחיות אלה צריכות לשמש נקודת מוצא, תוך מתן מקום להתאמות בהתאם לפרטיו של כל מקרה. כתוצאה מכך, הפך בית המשפט העליון את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, החזיר את סכום הפיקדון המקורי בסך 2,000 ₪, והורה למשיבים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המבקש. פסק הדין מדגיש את הצורך בשיקול דעת שיפוטי ובדיון הוגן בעניינים פרוצדורליים, במיוחד כאשר מדובר בשינויים בפיקדונות.