רע"א 5545/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. עניינה של התביעה במחלוקת על חלוקת האחריות הכספית בין שני צדדים: המבקשת, דהיידנה, והמשיבה, שגם שמה דהיידנה. ראשיתו של התיק בשותפות עסקית שהוקמה בסוף שנות ה-80 ובחתימה שלאחר מכן על הסכם חלוקת מניות. עם פירוק החברה בשנת 1996 קרא הבנק לשותפים לממש את ערבויותיהם והן המבקשת והן המשיב הגיעו להסכמי פשרה עם הבנק. לאחר מכן תבע המשיב את המבקש ואת אלמנתו של אביו של המבקש – שנפטר בשנת 1997 – לשיפוי הסכומים ששילם לבנק. בית משפט השלום דחה תחילה את התביעה, אך על פסק הדין הוגש ערעור ובית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב והורה למבקש לשלם תשלומי איזון. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה לטעויות עובדתיות ומשפטיות בהחלטת בית המשפט המחוזי. המבקש טען כי פסק הדין היה צריך להתבסס על חזקת השוויון בין הצדדים וכי חלוקת האחריות הייתה צריכה להיות על פי יחסי החזקת המניות בחברה. דחיית בקשת רשות הערעור, שניתנה על ידי בית המשפט העליון, טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת בהתבסס על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקולי צדק מהותי. שופט בית המשפט העליון מדגיש כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק הייתה סבירה, תוך שימת דגש על מבחן האינטרסים והיחסים העסקיים בתוך החברה. זאת ועוד, השופטת מסכימה עם החלת החוק על ידי בית המשפט המחוזי, אשר בחן את עניינה של גרושתו של המשיב בחברה, ומציינת כי הנסיבות אינן מצדיקות גלגול נוסף. פסק הדין מסתיים באישור החלטת הערכאה הנמוכה יותר ובדחיית בקשת רשות הערעור.