פר"ק 6438-11-17

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתובענה לאכיפת שעבוד. בית המשפט קובע כי יש לו סמכות שיפוט בהסכמת כל הצדדים המעורבים. עוד מוזכר כי לגופו של עניין זה מקנה סמכות מקומית. פסק הדין מוסיף ודן בטענות הצדדים הזוכים בדבר הנסיבות בהן הוסכם על השעבוד, וקובע כי יש להתייחס אליהן בהליך אחר. השופט דוחה גם את בקשת הזוכים לבירור עובדתי, ומציין כי כונס הנכסים לא מצא צורך לערער על ההצהרות. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענות הזוכים בדבר שיהוי וחוסר מעמד, וקובע כי חלוף הזמן לבדו אינו מהווה שיהוי, והזוכים לא חוו כל שינוי מזיק במצבם. הטיעון המרכזי נסוב סביב תוקפו של שעבוד ועקרון הבטלות היחסית. השופט מצדד בכונס הנכסים ומסכים כי בטלות השעבוד, אם בכלל, תחול רק על היחסים שבין הבנק לחברת החשמל. עקרון הבטלות היחסית, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים, תומך בעמדה זו. כמו כן, בפסק הדין מודגש כי השעבוד לטובת הבנק גובר על העיקולים לזוכים משום שנרשם קודם לכן ומהווה זכות קניינית. השופט גם דוחה את טענת הזוכים כי צו ההוצאה לפועל מזכה אותם בכספים, וקובע כי הצו הוצא לאחר פסק העיקול. כתוצאה מכך, הזוכים מונחים להחזיר את הכספים שהתקבלו לכינוס הנכסים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הזוכים נדרשים גם לשאת בעלויות הבקשה.