פ"א 9774-09-15

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר בתיק שבו היו מעורבים חברה בע"מ ומנהליה שהורשעו בהפרת חוק התכנון והבנייה בכך שהשתמשו בנכס מסחרי למגורים למגורים ללא היתרים מתאימים. הערכאה הנמוכה יותר גזרה על החברה ומנהליה קנסות כספיים, שלטענת המדינה היו נמוכים מדי, ולא הטילה קנסות יומיים או עונשי מאסר. שופט הערעור הסכים כי הקנסות שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר היו בצד התחתון וקבע כי על כל אחד מהמשיבים לשלם קנס בסך 40,000 ₪, עם אפשרות ל-200 ימי מאסר במקום תשלום. השופט אישר את יתרת גזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר, שכלל תשלומים מרובים ומועד לביצועם, והכיר בפינוי הנכס על ידי המשיבים כגורם מקל. השופט הסכים גם עם פרשנותו של הערכאה הנמוכה יותר למועדי העבירה, וקבע כי הפסקת השימוש מהווה הפסקת עבירה, וכי הריסת הנכס אינה נדרשת כדי לקבוע מועד זה. המשיבים הורשעו בשימוש חורג אך לא בבנייה בלתי חוקית, ולפיכך אישר השופט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לגזור את דינם לפי סעיף 204(ב) הפחות חמור לחוק התכנון והבניה. השופט הדגיש כי תפקידה של ערכאת הערעור אינו למצות את הדין וכי העונש שהוטל צריך להיות מידתי ביחס לעבירה, ובמקרה זה, הודאה מיידית של המשיבים בעובדות, פינוי הנכס וקשיים כלכליים היוו גורמים להקלה.