ע"פ 9806/05

תקציר

המערער והמתלוננת היו נשואים קרוב לשלושה עשורים וחלקו בן. המערער הואשם בכך שהתעלל שוב ושוב באשתו ובבנו במהלך נישואיהם. כתב האישום מפרט עבירות מין חמורות, בהן אונס ומעשה סדום, וכן התנהגות מאיימת ומעוררת איומים. בית משפט קמא הרשיע את המערער באישומים המיוחסים למתלונן, אך זיכה אותו מאשמת התעללות בבנם. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי, לצד קנס בסך 10,000 ₪. הערעור מערער על גזר הדין ועל גזר הדין. הכרעת הדין ארוכה ובוחנת בקפידה את חומר הראיות, ובראשן עדותה של המתלוננת, שבית המשפט מצא אותה אותנטית למרות כמה סתירות ואי דיוקים. בית המשפט בחן גם את הכחשתו של המערער ומצא אותה בלתי משכנעת. ראיות נוספות, לרבות עדותו של הבן, תמכו בגרסתה של המתלוננת לאירועים. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בהערכות המהימנות שלו ולא שקל את אישיותו הפשוטה של המערער ואת המניע של המתלוננת לפברק את הטענות. עם זאת, ערכאת הערעור מסכימה עם הערכתו היסודית של בית משפט קמא את חומר הראיות. עדותה של המתלוננת הייתה משכנעת, והסתירות לא הפחיתו מאמינותה, מה גם שהאירועים התפרשו על פני שנים רבות. בית המשפט שקל כראוי גם את דברי המערער, שאישרו חלקית את גרסתה של המתלוננת. אשר לעונש, ערכאת הערעור אינה מוצאת סיבה לסטות מהחלטת בית משפט קמא, אשר הוצבה בקצה התחתון של קשת הענישה בעבירות מסוג זה. לפיכך, הערעור על הזיכוי נדחה, וגזר הדין מתקיים.