בר"ע 23430-07-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה. המבקש, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 1992, ערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שלא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי, המזכה אותו בקצבת נכות מוגדלת. המבקש טען כי פגיעתם גרמה לירידה בהכנסותיהם, שכן הם נאלצו להחליף מקום עבודה ולא יכלו לעבוד שעות נוספות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכנסתו של המבקש גדלה משמעותית מאז הפגיעה וכי תקנה 15, המחייבת ירידה משמעותית וקבועה בהכנסות, אינה חלה במקרה זה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הכנסתו הפוטנציאלית של המבקש פחתה, שכן התקנה מתייחסת להכנסה בפועל. יתר על כן, בית המשפט ציין כי יכולתו של המבקש לחזור לעבודתו או לעיסוקו לפני הפגיעה לא נפגעה, וזו דרישה לתחולתה של תקנה 15. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המצטברים להפעלת התקנה ודחה את הערעור, מה שהוביל לדחיית בקשת רשות הערעור של המבקש. החלטה זו התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.