רע"א 9716/10

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה לחופשה כדי לערער על החלטת הוועדה המחוזית להאריך את אשפוזו הכפוי של אדם עם סכיזופרניה פרנואידית. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה, ולא מצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. המבקש טען כי יש צורך בסיכון מיידי כדי להצדיק הארכה כזו, אך בית המשפט הבהיר כי חוק טיפול בחולי נפש מאפשר אשפוז כפוי גם ללא סיכון מיידי, כל עוד מתקיימים תנאים אחרים כגון סכנה פיזית לא מיידית, חוסר יכולת חמורה לספק צרכים בסיסיים או סבל נפשי חמור לאחרים, כאמור בסעיפים 9, 10 והוראות החוק הנלוות. בית המשפט בחן את חומר הראיות, תוך ציון מצבו הפסיכוטי הפעיל של המבקש ועמידותו לטיפול תרופתי, וכן את נקודת מבטם של הרופאים המטפלים שסברו כי המשך אשפוזו הכרחי בשל מסוכנותו הפוטנציאלית של המבקש לעצמו ולאחרים. החלטת הוועדה המחוזית נמצאה ראויה משום ששקלה את עברו של המבקש, מצבו הנפשי הנוכחי והערכות מקצועיות של הצוות המטפל. בית המשפט הדגיש את החשיבות של בחינת חלופות לאשפוז כפוי, ודרש הבהרות מצד הגורמים המטפלים לגבי חלופות אפשריות והנמקה מפורשת במקרים עתידיים. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה מספקת להתערב ודחה את בקשת הערעור.