ת"א 2486/06

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על חבות הנתבעת לפצות את התובע, אך הצדדים לא הסכימו על היקף הפיצוי. בית המשפט מינה מומחים רפואיים אשר העריכו את נכותו הרפואית של התובע. המומחה בכירורגיה של היד העריך נכות רפואית משוקללת של 40.4% והמומחה הפסיכיאטרי העריך נכות נפשית זמנית של 30% למשך שנתיים לאחר התאונה, 25% לשנה נוספת ולאחר מכן 15%. בית המשפט קבע כי לתובע נקבעה נכות רפואית משולבת בשיעור של 49.34%. בית הדין דן ביכולתה של התובעת לחזור לעבודה ולהשתכר, ובבסיס השכר לחישוב השתכרותה האבודה. בית המשפט קבע כי התובעת לא יכלה לחזור לעבודתה כגננת בשל פציעותיה. עם זאת, נכותה התפקודית וכושר ההשתכרות שלה נאמדו בכ-45%. בית המשפט דן גם בתביעתה של התובעת לעזרה במשק הבית, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, ופסק לה 50,000 ₪ עבור עזרה בשנה הראשונה לאחר התאונה, 380,000 ₪ עבור יתרת התקופה והעתיד, 18,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה ו-10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות עתידיות שאינן כלולות בסל הבריאות. בית המשפט התחשב בתשלומים התכופים ששילמה הנתבעת וניכה 472,500 ₪ מסך הפיצויים. כמו כן נוכו 335,000 ₪, סכום המשקף את הקצבאות שהתובע עשוי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, והורתה להקפיא סכום זה עד לסיום חקירת המל"ל. הנתבע חויב לשלם לתובע את יתרת הסכום, שכללה נזקים לא ממוניים, הפסדי שכר, עזרה והוצאות, בסך כולל של 1,359,000 ₪, בתוספת 15.08% שכר טרחת עורך דין ו-1,200 ₪ הוצאות משפט. מסכום זה היו אמורים לנכות את התשלומים התכופים ואת הסכום שהוקפא עבור המל"ל. הסכומים שנפסקו בגין נזקי העבר היו אמורים לכלול הפרשי הצמדה וריבית עד למועד פסק הדין. יתרת הסכום לאחר ניכויים אלה תשולם עד למועד מסוים, אחרת תחויב בריבית נוספת.