ע"א 2510/93

תקציר

השופט י' בך נתן את פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער, מר יצחק תורג'מן, חויב על ידי בית המשפט המחוזי לשלם חוב בסך 156,225 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 20,000 ש"ח למשיבה, חברת היסטור בע"מ. הערעור התייחס למספר היבטים של המקרה: ראשית, הטענה כי היה מקום לתת למערער רשות להתגונן בעניין פירעון החוב, שכן היו די תשלומים ששולמו על ידי החברה של המערערת, תוריסקופ, כדי להפחית את יתרת הסכום לכמעט אפס. השופטת הסכימה כי השופט קמא היה מחמיר מדי בהגבלת ההגנה לשאלת האחריות האישית, וכי היה מקום לתת למערער רשות להתגונן ביחס לטענה זו, שכן קיימת אפשרות סבירה שחלק מהתשלומים ששולמו על ידי ת'וריסקוף התייחסו לסכומים שנתבעו על ידי היסטור. שנית, טענת הקיזוז בדבר רכישת המניות נדחתה מאחר שהמערערת לא פירטה די הצורך את הרקע העובדתי, ולא הוכיחה את חוקיות ביטול עסקת רכישת המניות. שלישית, גם טענת המערערת כי הריביות הנתבעות על ידי היסטור לא הוכחו די הצורך נדחתה שכן שיעורי הריבית פורטו בתביעה, והמסמך הדרוש היה נגיש בקלות למערערת. באשר לשאלת האחריות האישית, הסכימה השופטת עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכם בין הצדדים, וקבעה כי המערערת נושאת באחריות אישית לכל החבויות הנובעות מההסכם. לבסוף, קבע השופט את שיעור הריבית החל על החוב, וקבע כי על החוב לשאת ריבית של 11% לשנה מיום 10.11.86 ועד למועד פסק הדין, ולאחר מכן יומר לשקלים חדשים ויישא הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. סיכומו של דבר, הערעור התקבל בחלקו, שכן ניתנה למערער רשות להתגונן מפני טענת ההחזר, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בשאלה זו בלבד. המערערת נמצאה אחראית אישית לחוב, אשר יישא בריביות האמורות. השופט ד' לוין והשופטת א' הסכימו עם הכרעת הדין.