עפ"ת 15225-02-11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה של חשד לנהיגה בשכרות. הנאשם ערער על ההחלטה, אך ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את הרשעתו של בית משפט קמא. פסק הדין התבסס על שתי נקודות מרכזיות. ראשית, בית המשפט הסתמך על חזקת הסירוב לבצע בדיקת נשיפה, שמשמעותה שכרות. הנאשמת לא סיפקה דגימת נשיפה מספקת, ולמרות טענותיה כי ניסתה להיענות לדרישה, קיבל בית המשפט את עדות השוטרים כי מאמציה לא היו כנים. שנית, מבחן המאפיינים, הבוחן את התנהגותו של אדם לאיתור סימני שכרות, הצביע על כך שהנאשם אכן היה לקוי. היא נכשלה במספר מבחנים, כולל עמידה, הליכה בקו ישר ומבחן אצבע לאף. בית המשפט מצא את עדויות השוטרים אמינות ודחה את טענות הנאשמת בנוגע לנעליים שנעלה וסדר ביצוע הבדיקות. בנוסף, בית המשפט דחה את הטענה כי השוטר היה מוטה או בלתי כשיר ואישר את תוקפם של הנהלים שננקטו. נוכח חוסר ההצדקה בטיעוני הנאשם, נדחה הערעור, והחלטת בית משפט קמא, לרבות פסילת הנהיגה לשנתיים, נותרה בעינה.