ת"א 35171-06-18

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת בין שני צדדים, הרשקוביץ ומאיר, בנוגע להסכם מכר מקרקעין למגורים. השאלה המרכזית היא האם מאיר הסתירה ביודעין מהרשקוביץ פגמי רטיבות חמורים הקיימים בנכס, ובכך הפרה את חובת הגילוי ותום הלב. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ובוחן את מהימנות גרסאותיהם לאירועים. נקבע כי מאיר אכן ידעה על ליקויי רטיבות משמעותיים בנכס ולא גילתה מידע זה להרשקוביץ, הן במהלך המו"מ והן לאחר חתימת הסכם המכר. אי גילוי זה נמצא כהפרה של חוק המכר וחוק החוזים, המהווה הטעיה והפרה יסודית של ההסכם. בנוסף, עדותו המתפתחת והלא משכנעת של מאיר תומכת אף היא בממצא זה. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת הרשקוביץ, ומקבל את טענתם כי הם התקשרו בהסכם בשל טעות שנגרמה כתוצאה מהטעיה של מאיר. לפיכך, הרשקוביץ רשאי על פי חוק לבטל את החוזה. באשר לנזקים, בית המשפט פוסק להרשקוביץ את הפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה, בסך 327,500 שקל, וכן הוצאות ישירות בסך 52,028 שקל. עם זאת, תביעתם לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש נדחית, שכן יש לראות בכך חלק מהפיצוי המוסכם. הרשקוביץ גם מקבל אישור לפצל הקלות בנוגע לעלויות מימון הלוואות. בינתיים, תביעתה הנגדית של מאיר נדחית במלואה. בית המשפט מורה למאיר לשלם להרשקוביץ פיצויים, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 379,528 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.