דב"ע נו/303 - 3

תקציר

התובע, עובד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבעת"), הגיש תביעה נגד המוסד בעקבות הרעה ביחסי העבודה עם מנהל הסניף, מר כפיר. התביעה כללה מספר בקשות כגון חיוב הנתבע בתשלום פרמיות לתובע, הפרשי שכר עקב העלאת דרגה ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובע לא מילא את תפקידו כראוי, דבר המצדיק הסרת חלק מסמכויותיו והאצלת סמכויותיו לעובדים אחרים. בית המשפט פסק לטובת התובעת בכמה נושאים והורה לנתבעת לשלם לתובע 1,200 ₪ בגין פרמיות שלא שולמו נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת 400 ₪ לחודש החל מפברואר 1996, כאשר הלנה הפרשי הפרש או הפרשי הצמדה וריבית כחלופה. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין העלאת דרגה מ-21 ל-22, בסך כולל של 4,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה בשנת 1996, בתוספת 1,000 ₪ לחודש החל ממשכורת ינואר 1996, באותם הפרשים וריבית כאמור לעיל. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה בגין עוגמת נפש, וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הנתבעת פעלה במסגרת זכויותיה בשלילת הגישה למחשב של התובעת, אך הורה למנכ"ל לשקול מחדש החלטה זו בתוך 90 יום, שכן הסנקציה של מניעת גישה לצמיתות אינה מקובלת. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה. לבסוף, נקבע כי התובעת זכאית לדרגה 22, והצדדים הונחו לחשב את השכר בהתאם. אם תתעורר מחלוקת, בית המשפט יכריע בעניין.