רע"א 386/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי הנוגע לשתי חלקות קרקע בפקיעין העתיקה. המבקשים, שהם עזבונותיהם של שלמה נקיבלי ורעייתו שמחה נקיבלי, ביקשו לדחות תביעה שהגיש המשיב, בטענה כי התיישנה בשל תקופת ההתיישנות. המשיב, הטוען כי רכש את החלקות בשנת 1964, מבקש לרשום את הקרקע על שמו בכפוף להמצאת ההיתרים הנדרשים. המבקשים, לעומת זאת, טוענים כי ההסכם למכירת הקרקע קדם לחוק המקרקעין משנת 1969, ולפיכך, על פי חוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858, התביעה אינה תקפה. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים, תוך שהוא מצטט את הרלוונטיות של פסק דין קודם בעניין צימבלר, אשר הכיר בטענת המשיב בדבר זכות "מעין קניינית" המבוססת על ייפוי כוח בלתי חוזר. עוד ציין בית המשפט כי המבקשים יכלו לבצע עסקאות במקרקעין אך לא עשו כן, וכי טענת המשיב בדבר נהיגה במגרשים כבעלים נתמכת בראיות. כמו כן, בית המשפט הדגיש את הצורך בחקירה עובדתית מקיפה כדי לבסס את אמיתות חתימתו של שלמה על ייפוי הכוח. על החלטה זו ערערו המבקשים, שהציגו טיעונים המבדילים את עניינם מפרשת צימבלר ומדגישים את תפקידן של זכויותיה של אשתו של שלמה בחלקות. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא והדגישה כי מדובר בפסק ביניים המאפשר למשיב להציג את טענתו לגופה. ערכאת הערעור ציינה כי ניתן להתייחס לסוגיות שהעלו המבקשים בשלב הערעור על פסק הדין. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובה, והותירה את החלטת בית משפט קמא על כנה.