עמ"נ 305/06

תקציר

בית המשפט מקבל את טענת המשיב כי יש לדחות את הערעור. המקרה נסוב סביב פרשנותם של סעיפים 197 ו-200 לחוק, שעניינם הזכות לפיצויים לבעלי קרקעות שנכסיהם נפגעו מתכניות פיתוח. בית המשפט קובע כי הפטור מתשלום פיצויים בסעיף 200 הוא חריג לכלל ויש לפרשו בצמצום. משמעות הדבר היא כי יש לעמוד בכל שלושת התנאים המצטברים הקבועים בחוק על מנת שהפטור יחול. מאחר שהמערערת לא הוכיחה כי מתקיימים התנאים השני והשלישי במקרה זה, הפטור אינו חל. התנאי השני דורש שהנזק יהיה סביר, תלוי אם תכנית הפיתוח משרתת את האינטרס הציבורי. המערערת, שהיא ועדת התכנון המקומית, לא הביאה ראיות מספיקות לכך שתכנית הפיתוח הפרטית שלפנינו משרתת אינטרס ציבורי כלשהו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי לא יהיה זה צודק שלא לפצות את המשיב, שהוא בעל קרקע שכן שנפגע מהתכנית. לפיכך הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בצירוף שכר טרחה קטן נוסף.