ת"א 8229-02-09

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת למילוי הדרישות לצו עיקול זמני כפי שהותוו בתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשים ביקשו לבטל את הוראת השעה בטענה כי המשיב אינו זכאי להחזר הקבוע בחוזה ההלוואה, בהיעדר רווחי פרויקט. התנהלות המבקשים, לרבות תשלום חלקי למשיב וחתימה על תעודות המעידות על יתרת החוב, סתרה את תביעתם הנוכחית ולכן לא שכנעה את בית המשפט. בית המשפט מצא את לשון חוזה ההלוואה ברורה, המזכה את המשיב בשני סוגים של תשלומי ריבית, לרבות "ריבית קבועה", על אף היעדר רווחים. שיעור זה חל על סכום הקרן שטרם נפרע. המשיב הצביע על קיומה של זכות לאינטרס זה, וניסיונם של המבקשים לשלול אותה לא היה משכנע. זאת ועוד, המשיב הפגין חשש סביר בדבר הנטל הפוטנציאלי על ביצוע פסק הדין בשל מצוקתם הכלכלית של המבקשים. חשש זה נתמך בחקירתו הנגדית של המבקש מס' 1 ובמסמכים שסיפק המשיב. כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה לביטול צו העיקול הזמני, תוך שמירה על הצו הקיים. המבקשים חויבו בהוצאות משפט של המשיב. ההחלטה, שהתבססה על הראיות שהוצגו, התקבלה אך ורק לצורך בקשה זו ולא קבעה את תוצאותיהם של דיונים עתידיים כלשהם.