ת"א 36949-02-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה לפיצוי כספי שהגישה תובעת שניהלה גן ילדים סמוך לביתה. הנתבעות, שכנותיה, טענו כי הגן הפריע להן והתלוננו על כך בפני הרשויות הרלוונטיות. עוד נטען, כי התובעת הפעילה את הגן שלא כדין ללא אישורים מתאימים. התובע, מצדו, תבע את הנתבעים בגין לשון הרע ומטרד, ותבע פיצויים בסך 243,870 ₪. הנתבעים תבעו מנגד סך של 100,000 ₪, בטענה למטרד אישי. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את חוקיות הפעלת הגן שלה, שכן סביר להניח שהוא פעל ללא היתר נדרש לשימוש חורג. בנושא לשון הרע אישר בית המשפט באופן חלקי את טענת התובע. נמצא כי הנתבעת 1 אכן השמיצה את התובעת בכך שהפיצה טענות כוזבות בדבר התעללות בגן למספר הורים ועובדים. עם זאת, הטענה נגד הנתבע 2 לא הוכחה. בעניין נתבע 3 קבע בית המשפט כי פוסט בפייסבוק המבקר את הגן מהווה לשון הרע ופורסם במסגרת תקופת ההתיישנות. עם זאת, מאחר שהפוסט נמחק במהירות וגרם לנזק מינימלי, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 15,000 ₪ בלבד בגין לשון הרע. באשר לטענת המטרד של התובעת, מצא בית המשפט כי חלון בביתה, הפונה לחצר הנתבעים, הוצב שלא כדין ותרם למטרד. לנאשמים הייתה זכות לחסום חלון זה. בעוד שקיומו של הגן גרם אי נוחות מסוימת לנתבעים, ובמיוחד לנתבעת 1, הגיע בית המשפט למסקנה כי המטרד לא עלה לכדי נזק משמעותי. לפיכך, היא פסקה לנתבעים פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין תביעתם שכנגד. נוכח הסכומים הצנועים שנפסקו והאופי המופרז הן של התביעה והן של התביעה שכנגד, חייב בית המשפט את הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 5,000 ₪ והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן שלא בפניו ביום 15.2.2022.