בש"פ 4348/99

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שחילט ערבות בסך 500,000 ₪, חתומה על ידי המערערים, שהבטיחה את שחרורו של אהרון חוסיין מאשמת רצח. המערערים טענו כי הערבות אינה תקפה לאחר הרשעתו של חוסיין, וכי היא אינה מכסה את התקופה שבין הרשעתו לבין ביצוע עונשו באיחור. לטענתם, שינוי מעמדו של חוסיין, מנאשם לרוצח מורשע, היווה שינוי נסיבות קיצוני המשחרר אותם מאחריותם בערבות, לפי סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות. הם גם טענו כי לא הסכימו להבטיח את הופעתו של חוסיין לאחר הרשעתו, וכי טופס הערבות הכיל אי סדרים. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה והורה על החילוט. בדיון ציין בית המשפט כי סעיף 21(ה) לחוק המעצרים אינו חל על שחרור בערבות, שחל עליו סימן ו' לאותו חוק. עוד הבהיר בית המשפט כי חרף היעדר אזכור מפורש בצו השחרור, תנאי ההתייצבות לריצוי העונש נכלל במשתמע בערבות, כמתחייב מסעיף 48(א) לחוק המעצרים. בית המשפט דחה את הטענה כי הרשעתו של חוסיין היוותה שינוי נסיבות מהותי, וציין כי האפשרות להרשעה ולגזר הדין צפויה. בית המשפט הדגיש כי תכליתה של ערבות פלילית נבדלת מערבות אזרחית, וסעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות אינו חל במקרה זה. לבסוף, מצא בית המשפט כי הפגמים הטכניים בטופס הערבות אינם מהותיים, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את חילוט הערבות.