ת"א 24954-05-17

תקציר

התובעים, ילדיו ויורשיו של אחמד מוסטפא בדיר, תבעו סעד כספי בסך 3,249,000 ₪, בטענה לרשלנות מצד הנתבעים בהליך רישום הזכויות בשתי חלקות בכפר קאסם. לחילופין, הם ביקשו פיצוי בעין בגין רשלנות זו. התיק נסב סביב רישום הזכויות בחלקות, שלטענת התובעים נוהלו באופן רשלני על ידי פקיד ההסדר. חלקה 111, ששטחה 8,907 דונם, נרשמה על שם רשות הפיתוח, ואילו חלקה 61, ששטחה 21,965 דונם, נרשמה באופן חלקי בלבד על שם סופיאן והיאם, שרכשו את הקרקע מבניו של מוטכאל. החלק הנותר של חלקה 61 נרשם כ"לא מיושב". התובעים טענו כי פקיד ההסדר התרשל בהבחנה בין זכויותיהם לבין זכויותיהם של סופיאן והיאם, וכתוצאה מכך פחת חלקם במקרקעין שנרכשו על ידי אביהם המנוח. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. נקבע כי הקרקע שנרכשה על ידי המנוח נמצאת בתחום חלקה 111 וחלקה 61, כאשר רוב השטח נמצא בחלקה 111, שכבר הופקעה לפי חוק החרם לפני רכישתו של המנוח, ולכן ליורשי מוטכאל לא היו זכויות מכירה. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעים כי חלקה 61א', המוזכרת בתעודת הנפקדים, היא חלקה זמנית שהפכה לימים לחלקה 111. כתוצאה מכך, רישומה של חלקה 111 על שם רשות הפיתוח היה חוקי, שכן היא הופקעה לפי חוק חרם, בין אם סווגה כנכס נפקד ובין אם לאו. לגבי חלקה 61 לא מצא בית המשפט כל רשלנות מצד פקיד ההסדר ברישום הזכויות, שכן זכויות התובעים נרשמו כדין כ"בלתי מוסדרות". זאת ועוד, ההבחנה שנעשתה בין טענות התובעים לבין סופיאן והיאם לא פגעה בזכויות התובעים, ופקיד ההסדר פעל כראוי על סמך המידע שנמסר. גם תביעת התובעים לפיצויים לפי חוק החרם נדחתה ולפיכך נדחתה. בסופו של דבר, נדחתה תביעת הפיצויים בגין רשלנותו הנטענת של פקיד ההסדר, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.6.2020.