ת"צ 21899-02-12

תקציר

בפסק דין מקיף שדן בשלוש תביעות ייצוגיות נגד מי אביבים ועיריית תל אביב, התייחס בית המשפט לחוקיות הוצאות הגבייה המתווספות לחובות התושבים. הסוגיה המרכזית הייתה האם המשיבים רשאים לגבות דמי גבייה אחידים וקבועים מכוח תקנות המס (גבייה) או שמא הם מוגבלים לגביית הוצאות ישירות בפועל בלבד בגין התראות ללא עלויות עקיפות כגון שכר עובדים. בפסק הדין נקבע כי התקנות מתירות רק הוצאות ישירות ללא הכללת שכר פקידי העירייה. בית המשפט הדגיש את כוונת המחוקק, אשר הגבילה בבירור את ההוצאות הניתנות להשבה על ידי העיריות להוצאות שהוצאו ישירות, למעט עלויות עקיפות הקשורות לעבודה פקידותית. פסק הדין ניתח פסיקות קודמות של בית המשפט המחוזי ודיוני חקיקה שחיזקו את הפרשנות לפיה "הוצאות ישירות" אינן כוללות שכר. בית המשפט הוסיף והבחין בין עלויות דואר ישיר לעלויות מחשוב, והתיר השבה בגין עמלות עודפות שנגבו מעבר לעלויות ישירות אמיתיות אלה ממאי 2011 ואילך. העירייה הונחה להשיב חיובי יתר באמצעות הודעה שפורסמה המזמינה את התושבים הנפגעים לתבוע את הוצאותיהם שנגבו שלא כדין. עם זאת, בהתחשב בקשיים מעשיים בהשבת יחידים, יש להקצות כספים שלא נדרשו להטבות ציבוריות, כגון סיוע לקשישים נזקקים או שיפור מתקני ילדים באזורי מצוקה. על תפקידם פסק בית המשפט גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לעורכי דינו, תוך שהוא מציין את ההשפעה הציבורית המשמעותית בהרתעה מפני גביית אגרות עירוניות בלתי מורשות ומדגיש את הפשטות הפרוצדורלית המשותפת לתביעות. הצדדים נדרשו לדווח על ציות ולספק הודעה באמצעות אמצעי התקשורת השונים, כדי להבטיח הקלה מושכלת בתהליך ההשבה.