ע"פ 8994/08

תקציר

הערעור נדחה בהערכה מקיפה ומפורטת המאשרת את ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותם של עדים ותמיכה ראייתית. בפסק הדין הודגש כי קביעות המהימנות, במיוחד במקרים של עבירות מין בתוך משפחה, נשענות במידה רבה על עדויות העדים ועל התרשמותו הישירה של בית המשפט מהן. טענותיו של המערער שערערו בעיקר על מהימנות העדים נדחו, כאשר בית המשפט קבע כי סתירות קלות אינן פוגעות באמינותה הכוללת של המתלוננת. מספר אישוש תמכו בעדותה של המתלוננת, ושללו את הצורך בתמיכה נוספת להרשעה. הימנעותו של המערער מלהביא עדים החלישה עוד יותר את עניינו, ובית המשפט לא מצא את התביעה כושלת בכך שלא הביאה עדים מסוימים. טענת ההגנה מפני צדק בשל התנהגות בלתי הולמת לכאורה של התובע בטיפול בראיות נדחתה, שכן לא הוכחה דעה קדומה מהותית נגד הגנת המערער. אף שצוין עיכוב משמעותי במתן פסק הדין, לא נראה די בו כדי לבטל את ההרשעה, נוכח הראיות המקיפות והנימוקים שהותוו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור לא מצאה טעות מהותית בעונש שהוטל, אשר כבר גרם לשיהוי. בכך נדחה הערעור, על כל היבטיו, ופסק הדין הראשוני אושר בפסקי הדין המוסכמים של השופטים דנציגר, לוי וחיות.