ע"א 2194/03

תקציר

המערערת והמשיבים חלקו על תנאי פסק הדין הקובע פירעון חוב בשמונה תשלומים שווים. המערערת טענה כי המשיבים לא עמדו במועדי הפירעון של שני התשלומים הראשונים ולפיכך, על פי תנאי פסק הדין, חייבים בתשלומים נוספים כפיצוי. המשיבים טענו כי רק התשלום הראשון עוכב וכי המערערת סלחה על עיכוב זה. הם גם ערערו נגדית, בטענה כי למנהל ההוצאה לפועל אין סמכות לאכוף את סעיף הפיצויים בפסק הדין. בנוסף, נטען כי המערערת פעלה בחוסר תום לב בכך שפתחה בהליכי הוצאה לפועל לאחר פירעון החוב. בית המשפט מצא לטובת פרשנותה של המערערת לפסק הדין, ואישר כי המשיבים לא עמדו בתנאי ההחזר של שני התשלומים הראשונים וחייבים בפיצוי הנקוב. עם זאת, היא דחתה את ערעורם הנגדי של המשיבים, בקובעה כי ללשכת ההוצאה לפועל סמכות לפרש ולאכוף את פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות המערערת לא העידה על חוסר תום לב ודחה את ערעורם שכנגד. על פי פרשנות בית המשפט לפסק הדין, נדרשו המשיבים לשלם למערערת סכומים נקובים כפיצוי מוסכם בגין כל פיגור בתשלום, בסך כולל של 587,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. הערעור העיקרי התקבל בחלקו, ואילו הערעור שכנגד נדחה, והמשיבים חויבו בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינו.