ע"א 7136/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהסכם שכירות ארוך טווח, המתפרש על פני 999 שנים, ובזכויות וחובות המשכיר והחוכר במקרה של הפקעה. המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תב"ע המקנה זכויות בניה בחלקת קרקע שחכרה המערערת, קאופמן, ממשפחת לודמיר. בית המשפט מקבל את כוונת הצדדים, כפי שהוכרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי קאופמן ייחשב כבעלים של השטח המושכר. עם זאת, הגורם המכריע בפסק דין זה הוא האינדיקציה הברורה בשרטוט התב"ע, הממחישה כי זכויות הבנייה מצויות מחוץ לשטח החכור של קאופמן. התקנות המילוליות והתשריט מתפרשים כמרכיבים משלימים של התוכנית, ובמקרה זה אין סתירה ביניהם. בית המשפט מפנה לפסק דין קודם, עניין מרקין, הקובע תקדים לפרשנות אומד דעתם של צדדים בעסקת מקרקעין. מקרה זה מחזק את התפיסה כי צדדים להסכם מקרקעין אחראים לתוצאות ההפקעה הנוגעות לשטחיהם. טענתו של קאופמן לשיתוף בזכויות הבנייה של משפחת לודמיר נדחית, שכן היא סותרת את הכוונה המקורית של הסכם השכירות ואת הייעוד הברור של זכויות הבנייה בסקיצה של התב"ע. הערעור נדחה, תוך הדגשה כי ההחלטה נוגעת ספציפית למקרה הנדון ואינה מתייחסת לתביעות פיצויים פוטנציאליות. פסק הדין ניתן פה אחד, בהסכמת סגני הנשיא א' ריבלין וא' רובינשטיין.