ת"א 1089/07

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך עסקי מורכב בין שתי קבוצות חברים. התובעים אילן ורונן פתחו עסק ליבוא ומכירת קורקינטים בישראל, וביקשו את עזרתו של חברם מוקי, שהיה בעל חברה המתמחה ביבוא ושיווק. נערך ביניהם הסכם שותפות, שקבע שוויון בחלקים וחלוקת רווחים והפסדים. החברה יצרה קשר עם ספקית קורקינטים, JD, והשיגה הסכם בלעדיות למכירה בישראל. העסק הצליח, וייבא מעל 135,000 קורקינטים. עם זאת, בין השותפים הייתה מחלוקת על חלוקת הרווחים. מוקי ניהל את הנהלת החשבונות וטען כי יש לנכות מהרווחים הוצאות שונות, לרבות עלויות לוגיסטיקה, עמלות ועלויות מימון. אילן ורונן הכחישו את מרבית הטענות וטענו כי הסכם השותפות לא קבע ניכויים אלה, וכי לא היו מודעים לרבות מהעסקאות שביצע מוקי. עוד נטען כי מוקי ניהל מערכת כפולה של ספרים, עם פרטי תמחור כוזבים, כדי להונות את JD ואת רשויות המס. השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של מוקי ותיאר אותה כהונאה ומניפולטיביות, תוך שהוא מציג את אילן ורונן כאנשי עסקים פחות מתוחכמים שנוצלו. השופט קבע כי הסכם השותפות עומד ככתבו וכלשונו, ולא תוקן כפי שטען מוקי. כמו כן, מוקי לא הביא ראיות מספיקות לכך ששילם לאילן ורונן את חלקם המגיע להם ברווחים. נהפוך הוא, השופט קיבל את טענותיהם של אילן ורונן כי לא קיבלו תשלומים מסוימים שמוקי טען ששילם. השופט הורה למוקי לשלם לאילן ורונן את חלקם ברווחים, שחושבו כ-1,548,706 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2001. סכום זה כלל רווחים מעסקאות לא מדווחות בחו"ל, וכן עמלות מעסקאות מקומיות לא מדווחות. בנוסף, מוקי חויב לשלם 153,504 שקל בגין עסקאות תיווך מקומיות לא מדווחות, עם אותם הפרשי ריבית והצמדה. לבסוף הורה השופט למוקי לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של אילן ורונן, בסך 50 אלף שקל בתוספת מע"מ.