ת"פ 2279-04-14

תקציר

הדיון נסוב סביב חמש שאלות מרכזיות, שהתשובות עליהן מהוות פסק דין מכריע נגד הנאשם. ראשית, ברור כי המקום בו נמצאה גופתו של המנוח על ידי הבוחן המשטרתי הוא מקום המוות בפועל. הדבר נתמך בעדויות של כמה עדים ובראיות מצולמות, המצביעות על כך שהגופה לא הועברה לפני הגעת הבוחן. שנית, בהתבסס על ראיות נסיבתיות, לרבות מיקום ואופי פציעותיו של הקורבן, מגיע בית המשפט למסקנה כי המנוח אכן נפגע מהטרקטור בו נהג הנאשם, מה שהוביל למותו. שלישית, להיעדר נתיחה בגופת המנוח אין השפעה משמעותית על הכרעת הדין בשל חוזקן של ראיות אחרות. רביעית, טענת הנתבע כי לא הבחין במנוח אינה נתמכת ונשללת בעדויות אחרות, דבר המצביע על רשלנותו בכך שלא שם לב לכביש ולסביבה. רשלנות זו גרמה במישרין למותו של המנוח. לבסוף, נדחית הטענה לאפליה סלקטיבית בהגשת כתב האישום. החלטת התביעה לרדוף את הנאשם ולא אחרים אינה נחשבת פסולה, שכן הנאשם לא הביא ראיות לשיקולים זרים או מניעים פסולים. כתב האישום עומד אפוא על כנו, והנאשם מורשע בגרימת מוות ברשלנות. פסק דין זה ניתן בנוכחות הצדדים ומיום 22/09/2016.