ע"א 443/09

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שאירעה למערערת ביום 23.11.2008, ולהליכים המשפטיים והערעורים שנפסקו בעקבותיה. הערעור והערעור שכנגד טענו שניהם לטעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך בית המשפט העליון לא מצא טעם להיעתר לאף אחד מהערעורים. עם זאת, בית המשפט העליון בחר לשקול ראיות נוספות שהגיש המערער בנוגע לקביעת נכותו והשפעתה על התיק. הראיות הנוספות נגעו לדרגת הנכות של המערער כפי שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר השתנתה מאז פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערת טענה כי שינוי זה צריך להשפיע על הפיצוי שנפסק, במיוחד בכל הנוגע לניכוי דמי ביטוח לאומי והפסד השתכרות עתידי. המשיב, לעומת זאת, טען כי אין לפתוח מחדש את פסק הדין על בסיס שינוי אחרון זה, שכן הוא לעולם לא יסיים את ההתדיינות. בית המשפט העליון, בהפעילו את שיקול דעתו, החליט לקבל את הראיה החדשה בשל חשיבותה והעובדה שלא ניתן היה להציגה קודם לכן. תוך הכרה בעיקרון הכללי של אי מתן אפשרות לראיות חדשות בערעור, בית המשפט ראה בכך מקרה חריג, בהתחשב בכך שפסק הדין הקודם התבסס על הנחות נכות זמניות, שהשתנו כעת לדרגת נכות יציבה. בעקבות זאת פסק בית המשפט העליון לנכות מהפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בגין דמי ביטוח לאומי בסך 200,264 ש"ח, סכום נמוך מהסכום הראשוני שעמד על 439,035 ש"ח. בנוסף, בית המשפט הפחית את הפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי ל-110,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות מחושבים נכון למועד פסק הדין, ושכר הטרחה של בית המשפט המחוזי היה אמור להיות מתוקן בהתאם. החלטת בית המשפט העליון הייתה סופית, ללא צו להוצאות.