ע"ע 34915-09-13

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לסעד זמני בעקבות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המבקשת, גננת, ביקשה צו מניעה להעסקת המשיב, משרד החינוך, עד להכרעה בערעור. בית הדין האזורי קבע בעבר כי המבקש אינו כשיר להיות עובד קבוע. הבקשה הוגשה חודשיים לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשרד טען כי הבקשה אינה סבירה ואינה מידתית, כי המבקש אינו זכאי לקביעות וכי היענות לבקשה תגרום לאפליה לרעה של מורים אחרים. בנוסף, הדגיש המשרד את פוטנציאל הפגיעה במערכת גני הילדים ובילדים אם תינתן ההקלה, במיוחד לאור העובדה ששנת הלימודים כבר החלה. המדינה גם הצביעה על השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה לסעד זמני. נסרין, מורה קבועה, מילאה את תפקיד הגננת הראשית. המבקשת טענה כי החלטת בית הדין האזורי הייתה מנומקת בצורה לקויה וכי הוותק שלה לא נלקח בחשבון. לאחר ששקל את הטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. בעוד שסיכויי ההצלחה בערעור לא היו אפסיים, בית הדין מצא כי המשך העסקתו של המבקש אינו הפתרון הנוח ביותר. בית המשפט הצביע על ההשפעות השליליות של החזקת שתי גננות במתקן אחד, על השיהוי של המבקשת בבקשה לסעד זמני, ועל הפגיעה בגן, בילדים ובהוריהם אם הסעד יינתן. במקום זאת, החליט בית המשפט כי הערעור יישמע במועד מאוחר יותר, תוך שהוא דוחה את הבקשה ומנע סיבוכים נוספים. בפסק הדין הודגש כי מדובר בהחלטה זמנית, והערעור יידון בנפרד.