עת"מ 57713-11-16

תקציר

פסק הדין דן בדרישות לפרסום תכנית, כמתחייב מסעיפים 89 ו-89א לחוק, ומגיע למסקנה כי הליכים אלה לא קוימו כראוי במקרה זה. באופן ספציפי, היא מתמקדת בפרסום תוכנית מקרקעין ובצורך ליידע את הציבור, לרבות בעלי הזכויות במקרקעין הנפגעים, כדי לאפשר להם להשמיע את התנגדותם. העותרים טענו כי התוכנית לא פורסמה באחד משלושת העיתונים העבריים הנפוצים ביותר בישראל, כנדרש בחוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי תנאי זה התקיים מאז פורסמה התוכנית בעיתון שהחליף למעשה את אחד משלושת העיתונים שצוינו. בהתייחס לנושא השלטים וההודעות האישיות, החוק מחייב להציבם במקומות בולטים ולמסור אותם לבעלי הנכסים הגובלים. בעוד המחוז האחראי טען כי עמד בדרישות אלה, בית המשפט מצא פגמים משמעותיים בהליכים שלהם. ראשית, ההודעות האישיות הופנו לדיירים ולא לבעלי הנכסים, שלא עמדו בתנאי שהציבה הוועדה המחוזית עצמה. שנית, הראיות שהציגה הוועדה המחוזית בנוגע להצבת המודעות והשלטים לא היו משכנעות. שני תצהירים שהוצגו על ידם הכילו סתירות וסתרו תצהירים רבים של תושבים שטענו כי לא קיבלו כל הודעה. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרים, ביטל את התכנית והחזיר אותה לשלב ההפקדה. הדבר מאפשר למתנגדי התוכנית הזדמנות להביע את התנגדותם לפני קבלת החלטה חדשה. פסק הדין גם פוסק לכל אחד מהעותרים 7,500 רופי הוצאות מהמשיב הראשון. פסק הדין מדגיש את חשיבותם של הליכי פרסום נאותים בענייני תכנון, המבטיחים כי זכויות הפרט נשמרות וכי ההחלטות מתקבלות בהגינות ובשיתוף הציבור.