ע"פ 7556/15

תקציר

בית המשפט החליט שלא לאפשר הגשת ראיות חדשות בתיק הערעור בשל שלושה שיקולים עיקריים. ראשית, למערער הייתה הזדמנות להציג את הראיות במשפט הקודם אך בחר שלא לעשות כן, והראיות החדשות מתייחסות לטענה שנזנחה על ידי ההגנה. שנית, התרת ראיות חדשות נוגדת את עקרון סופיות הדיון, שכן ייצוגו של המערער לא טען לכישלון כלשהו במשפט הקודם, והראיות החדשות הן למעשה שיפור בדיעבד. שלישית, טיבן של הראיות הנוספות לא צפוי לשנות את תוצאות המשפט: גם אם יתקבלו, הן לא יגברו על הוראות סעיף 309(1) לחוק העונשין, הקובע כי אדם גרם למותו של אדם אחר במקרים מסוימים. אשר לכוונה להרוג, בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי המערער היכה את המנוח שלוש פעמים במוט ברזל, הנתמכת בראיות ובהודאתו של המערער עצמו. מספרן, כוחן ומיקומם של המכות, כמו גם הנשק שבו נעשה שימוש, מצביעים על החלטה להרוג. בית המשפט מסכים עם השימוש שעשה בית משפט קמא בחזקת הכוונה, מה גם שעדותו של המערער לא הייתה אמינה וגרסתו לאירועים השתנתה תדיר. נסיבות התקיפה – מארב, תקיפה מתוכננת בנשק קטלני ומכות מרובות בראשו – תומכות כולן במסקנה כי המערער התכוון להרוג את הקורבן. השופט י' עמית והשופט י' וילנר מסכימים עם פסק דינו של השופט י' קרא, והערעור נדחה.