ע"פ 247/71

תקציר

המשיבים הואשמו כי אנסו נערה בת 17 ולאחר מכן שידלו, למשוך את תלונתה במשטרה. כתב האישום תוקן מאוחר יותר כך שיכלול המשך התנכלות למתלוננת, תוך הפעלת לחץ עליה לחתום על תצהיר לחזור בה מהודעתה. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיבים מכל האישומים מחוסר ראיות מספיקות, אך המדינה ערערה על ההחלטה בעניין האישום לפי סעיף 121א - הטרדת עד. המדינה טענה כי בית המשפט טעה בפרשנות החוק, והמשיבים אשמים בהטרדת המתלוננת כדי להכשיל את עדותה. ההגנה טענה כי מעשיהם לא היוו הטרדה ולא הייתה כוונה להכשיל עדות. השופטים הסכימו עם פרשנות המדינה לחוק וקבעו כי מעשיהם של המשיבים חורגים מעבר להטרדה גרידא. עוד הסכימו כי כוונת המשיבים הייתה להכשיל את עדותה של המתלוננת, שכן מעשיהם נועדו להשפיע על עדותה. בנוסף, הכוונה להכשיל עדות אין משמעותה בהכרח שיבוש מוחלט אלא גם יצירת מכשולים למסירת עדות. השופטים הגיעו למסקנה כי המשיבים אשמים בעבירה לפי סעיף 121א וקיבלו את ערעור המדינה והרשיעו את המשיבים.