ת"פ 39300-07-14

תקציר

הנאשם ביצע שני מעשים פליליים בשני ימים שונים והואשם בהתאם בכתב אישום בן שני סעיפים. טענתה העיקרית של ההגנה הייתה כי יש להרשיע את הנאשם מחמת אי שפיות. האישום הראשון התייחס למעשה אלימות בו דקר הנאשם מטופל אחר במחלקה הפסיכיאטרית בה שהה. הייתה מחלוקת האם הנאשם היה חולה נפש בעת התקיפה, כאשר הפסיכיאטר המומחה מטעם התביעה העיד כי הפסיכוזה של הנאשם הייתה ככל הנראה תוצאה של שימוש בסמים, ואילו מומחה ההגנה טען כי מדובר בהתקף פסיכוטי קצר שאינו קשור לשימוש בסמים. השופט צידד בתביעה, וקבע כי הנאשם לא הצליח לבסס ספק סביר כי התקיפה נגרמה כתוצאה ממחלת נפש ולא משיכרון סמים. יתר על כן, השופט מצא כי גם אם הנאשם היה חולה נפש, תובנתו לא נפגעה באופן משמעותי, והוא היה מסוגל להבין את הפסול שבמעשהו. האישום השני התייחס לאיומים שהשמיע הנאשם כלפי אנשי צוות רפואי. השופט קבע כי התנהגותו של הנאשם נבעה מכעס על הטיפול שקיבל, ולא ממצב פסיכוטי כלשהו. לפיכך, הנאשם הורשע בהתנהגות מאיימת כלפי עובד ציבור אך זוכה מאשמת העלבת עובד ציבור.