ת"א 33247-08-18

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות והטענות שהוצגו בתביעת לשון הרע זו והגיע להכרעת דין. לגבי הפרסום הראשון בעיתון מקומי הטענה מתקבלת. הכתבה ייחסה לתובע, איש ציבור וראש מועצה מקומית, סירוב לעמוד בתנאים שהציב הנתבע השני להצטרפות לקואליציה, לרבות לפעול בהתאם לחוק ולמינהל תקין. מהכתבה השתמע כי התובע פעל בעבר שלא כדין ולא כשורה, דבר שלא הוכח. מאחר שהציפייה הסבירה מאיש ציבור היא לפעול כדין וכראוי, הרי שהכתבה מהווה לשון הרע והשפילה את התובע. הנתבעים לא סיפקו כל הגנה תקפה, כאשר אמיתות הפרסום ותום הלב נדחו שניהם מחוסר ראיות. בנוסף, אי קבלת תגובת התובע לפני הפרסום שוללת כל הגנה אפשרית. לפיכך, שני הנתבעים אחראים לפרסומים מכפישים שנאמרו כנגד התובע. לגבי הפרסום השני, המיוחס רק לנתבע 1, פסק בית המשפט גם לטובת התובע. הכתבה המדוברת, שהפנתה למכתב של רואה החשבון המבקר, הייתה לשון הרע שכן היא ייחסה לתובע התנהגות בלתי הולמת ללא כל הצדקה או רשות. הנתבע 1 לא סיפק כל הגנה תקפה לפרסום זה, וטענותיו בדבר אמיתות הדברים ותום הלב נדחו מחוסר ראיות מספיקות. יתר על כן, אי בקשת תגובת התובע טרם הפרסום, במיוחד נוכח אי הדיוקים בכתבה, שוללת הגנות אלה. כתוצאה מכך, שני הנתבעים נמצאו אחראים לעוולת לשון הרע נגד התובע. כל נתבע חויב לשלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪, לצד 4,500 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-4,000 ₪ הוצאות משפט בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.