ע"ע 31618-12-20

תקציר

החלטת בית המשפט בתיק זה קיבלה חלקית את ערעורה של שופרסל בנוגע לחובותיה כלפי עובד שעבד כעובד ניקיון בסניפי שופרסל בשתי תקופות שונות. לראשונה, מיולי 2009 ועד יוני 2011, הותיר בית הדין את אחריותה של שופרסל לזכויות העובד בשל חוסר יכולת להוכיח את זהות המעסיק הישיר, ובכך הטיל "אחריות שיורית" על פי דין. בתקופה זו טענה שופרסל כי העובד היה תחת חברת הניקיון, אך בית הדין לא מצא ראיות מספיקות התומכות בכך, והדגיש את כישלונה של שופרסל לאתר את פרטי המעסיק הנדרשים או לזהות קבלני משנה. בתקופה השנייה, בין יולי 2013 למרץ 2016, דחה בית המשפט את ניסיונותיה של שופרסל להימנע מאחריות לפי החוק להגברת האכיפה, בקובעו כי שופרסל לא הקימה מנגנון תלונות יעיל הנדרש בחוק, ולא פיקחה כראוי על בדיקות השכר. למרות פסק הדין, בית המשפט כן התאים חלק מההתחייבויות הכספיות לטובת שופרסל, ופטר אותן מרכיבים כמו הפקדות קרן השתלמות ומתנות לחג, שכן אלה לא היו מכוסים בחוק באותה עת. בית המשפט הכיר בתגובתה המאוחרת של שופרסל ליישום השינויים הנדרשים בפסק הדין במקרה דומה, ASMERET, והציע כי בירור רגולטורי נוסף עשוי לסייע במניעת סוגיות כאלה. בסופו של דבר, למרות ששופרסל הצליחה להפחית חלק מההתחייבויות, הם נדרשו לכסות עלויות בשל התמדה מיותרת בחלק מהיבטי הערעור, ופסקו שכר טרחת עורך דין לעובד ולחברת הניקיון.