עפ"ג 32764-04-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על אי הרשעתו של המשיב בעבירות מרמה שכללו תכנון, תחכום ופעולה בתוך כנופיה. העיקרון המנחה בתיקים פליליים הוא שעבריינים מוכחים יורשעו, למעט מקרים חריגים. החוק מכיר בכך שייתכנו מצבים קיצוניים בהם הרשעה תגרום נזק בלתי מידתי לנאשם, ותיצור פער בלתי נסבל בין הפגיעה בפרט לבין התועלת לחברה. עם זאת, במקרה זה קבע השופט כי אין מקום לחרוג וכי יש להרשיע את המשיב. החלטה זו התבססה על חומרת העבירה, שהייתה כרוכה במרמה מתוחכמת ומתוכננת, ועל כך שהמשיב לא הוכיח פגיעה קונקרטית וחמורה בסיכויי השיקום או ביכולת ההשתכרות שלו. עוד הדגישה השופטת כי השלכות ההרשעה, כמו השפעתה על רישיונו המקצועי של המשיב, אינן מוחלטות ונתונות לשיקול דעתן של רשויות המשמעת. השופט הדגיש גם את עקרון אחידות הענישה, מה גם שתפקידו של המשיב דומה לזה של נאשם מורשע אחר. לפיכך, הכרעת הדין היא לטובת התערבות בפסק הדין המקורי והרשעתו של המשיב, תוך השארת העונש הקודם ללא שינוי.