בש"א 6112/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור המבקש להאריך את המועד האחרון להגשת בקשה לערעור על פסק דין קודם. העתירה המקורית נועדה להפוך החלטה בדבר המרת גמלה חודשית לנכים שנרדפו על ידי הנאצים למענק חד פעמי. הערעור הראשוני נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן נדחתה גם בקשה להארכת מועד לערעור על דחייה זו על ידי הרשמת ג. לובינסקי-זיו. המערערת טענה כי השיהוי נגרם בשל הטיפול האיטי של הלשכה לסיוע משפטי בעניינם, אך הרשם ציין כי המערערת לא הסבירה שיהוי של שנתיים בטרם פנתה ללשכה לסיוע משפטי. הערעור על החלטת הרשם לא צלח, כאשר בית המשפט אישר את ההחלטה בשל השיהוי המשמעותי, וציין כי לרשם שיקול דעת רחב במקרים כאלה. עוד ציין בית המשפט כי סיכויי הצלחת עניינו של המערער קלושים, שכן מדובר בניסיון שלישי לערער, והמחוקק כבר דחה את הבקשה הספציפית הנדונה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובכך אישר את ההחלטה הקודמת והותיר את פסק הדין המקורי על כנו.