רע"א 6482/22

תקציר

מדובר בעורך דין (המבקש) אשר התקשר בחוזה שכר טרחה ביום 6.1.2014 עם בן זוגו של הלקוח שנפטר (המנוח) לצורך ייצוג בהליכים משפטיים. ביום 10.5.2017 הושג הסדר פשרה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, אך המנוח סירב לשלם את שכר הטרחה המוסכם בטענה לרשלנות בקבלת הפשרה. עורך הדין הגיש תביעה לבית משפט השלום ביום 2.5.2018 בגין שכר טרחה שלא שולם ופיצוי בגין עוגמת נפש, בטענה כי פעל לטובת המנוח ונודע לו על התנגדותו של המנוח רק לאחר ההסדר. המנוח ערער על טיפולו של עורך הדין בתיק ועל תחולת חוזה שכר הטרחה על פשרה. עיכובים נגרמו בשל מחלת הקורונה ומצבו הבריאותי המידרדר של המנוח, אך בית משפט השלום קיבל חלקית את טענת עורך הדין. מחוסר שביעות רצון, ערער עורך הדין לבית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית משפט השלום מיום 14.6.2022, מבלי להידרש לתגובת עיזבון המנוח והטיל על עורך הדין הוצאות בסך 3,000 שקל. לאחר מכן ביקש עורך הדין רשות ערעור, בטענה לפרשנות שגויה של החוזה על ידי ערכאות נמוכות יותר בניגוד לעקרונות החוק והפסיקה. עם זאת, הבקשה נדחתה משום שלא עמדה באמות המידה הגבוהות לערעור שלישי, ללא שאלות בעלות משמעות רחבה יותר או טעויות המצדיקות התערבות שיפוטית נוספת. לפיכך, הבקשה נדחתה ביום 23.11.2022, מבלי שנדרשו הוצאות נוספות, למעט ההוצאות שנגבו בעבר.