ת"א 55045-12-18

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשתו של הנתבע מס' 2 לעיכוב הליכים ואת בקשתו לדחות את התביעה מחוסר סמכות. בית המשפט טוען כי ההסכם לתשלום פרמיה, המהווה את בסיס התביעה נגד הנתבעת, הוא הסכם נפרד מהסכם בעלי המניות המסדיר את ההשקעה בחברה הפולנית, ולכן אינו כפוף לתניית הבוררות של האחרונה. בית המשפט מצדיק זאת בהצגת מספר גורמים מרכזיים. ראשית, הסכם תשלום הפרמיה נוסח ונחתם בעברית בישראל, ואילו הסכם בעלי המניות נכתב באנגלית ונחתם בפולין. שנית, הסכם תשלום הפרמיה לא שולב בהסכם בעלי המניות כתיקון או כנספח, ולא הוכח שתוכנו קשור באופן מהותי לאחרון. שלישית, הצדדים המעורבים בהסכם תשלום הפרמיה, לרבות הנתבעת 2 והתובעים, הם ישראלים, ואילו הסכם בעלי המניות עסק בחברה הפולנית. רביעית, הציפייה הסבירה של הצדדים הייתה שכל התדיינות משפטית בנוגע להסכם תשלום הפרמיה תתקיים בישראל, במיוחד לאור העובדה שההסכם עצמו אינו קובע דין חל. לבסוף, שיקולי הציבור והאינטרס האמיתי של הפורום מצביעים אף הם על בית המשפט הישראלי כמקום המתאים למחלוקת. הנה כי כן, בית המשפט קובע כי ישראל היא הפורום המתאים ומורה לנאשם מס' 2 להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. ההחלטה בהוצאות הבקשה תתקבל בפסק הדין העיקרי.